שלום לך,
פחד מבעלי חיים הוא פחד נפוץ בגילאים אלה, גם כאשר הילדים מחבבים את בעלי החיים. בעל חיים אמיתי יכול להחוות כבלתי צפוי עבור הילד, וכמי שלא ניתן "לשלוט בו", ולכן הוא מפחיד. פחדים אלה גוברים כאשר הילדים גם מבינים שבעלי חיים באמת עשויים להיות מסוכנים לעיתים, למשל חתול שעשי לשרוט או כלב שעשוי לנשוך. מסיבה זו ניתן להבין את זה שילדך אוהב ללכת לפינות ליטוף, אך שומר על מרחק.
לגבי הכלב שהבאתם לבית, נראה מדברייך שלבן שלכם יש תחושות מורכבות כלפי הגור. מצד אחד הוא מתלהב מכך שיש לו כלב, אך מצד שני עדיין פוחד מאד ולא מסוגל ליהנות מכך שגדל אצלכם.
ראשית אני רוצה להציע לכם לראות את התקופה הראשונה הזו כתקופת הסתגלות שהיא מובנת. בנכם לרוב חושש מבעלי חיים, ולפתע בעל חיים גדל עמו בבית, כך שזה מובן שלא יצליח להתחבר אליו באופן מיידי. נסו לקבל זאת כדבר טבעי, ולא להכריח אותו להתגבר על הפחד ולמשל ללטף את הכלב.
שנית, הייתי מציעה לכם לכבד את התחושות של בנכם. כלומר עדיין לא להוציא את הכלב מהבית, אך לאפשר לבן שלכם גם רגעים "רגועים" שבהם הכלב לא מסתובב לידו, כך שהוא לא יצטרך להיות כל הזמן בדריכות. למשל לקשור את הכלב כאשר אתם אוכלים בשולחן האוכל, או כאשר הילד שלכם בדיוק נרדם.
דבר אחרון, נסו לבחור משימות מסוימות, "בטוחות יותר", דרכן הוא יוכל להתחיל להתקרב לכלב. למשל שישים לכלב אוכל בצלחת ואחר כך יראה מרחוק כיצד הכלב אוכל. או אולי להחזיק יחד אתכם את הרצועה כאשר יוצאים לטיול. כמו כן אם יש דבר כלשהו בהמשך שהוא יכול לעשות שקשור לאילוף הכלב, זה גם ייתן לו תחושת שליטה.
אני מציעה אפוא שתגדירו לעצמכם טווח של מספר שבועות, שיהיה מעין תקופת הסתגלות לכלב עבור בנכם. אם בכל זאת המתח, הבכי והצרחות לא נרגעים גם בטווח הזמן הזה, הייתי שוקלת להוציא את הכלב מהבית.
עינת
