שלום הדס,
אפתח בכך שנראה שכבר עשיתם צעד שהוא משמעותי בהתמודדות עם פחד – להיפגש עמו פנים מול פנים. טסתם יחד בכדור הפורח, ואפילו היה כיף, אבל הפחד עדיין נשאר...
יכולות להיות לכך שתי סיבות לדעתי. הראשונה, שלמרות שבתוך הכדור היה מעניין ומהנה, עדיין מלמטה הוא נראה לה גדול ומאיים (גוף ענק שמרחף לו בשמיים...). כלומר, שלמרות שהיא מבינה שזה אותו הכדור, עדיין הוא מייצר חוויה שונה מכאן ומכאן. למשל יתכן שבתוכו יש באמת הנאה, אבל כשאתה למטה והוא מרחף בשמיים שמעליך (גם אם לא ממש מעליך...) זה מאיים ויוצר תחושה של חוסר ביטחון.
אפשרות שניה היא שהכדור הפורח החל מבחינתה לסמל את כל מה שמפחיד ומאיים ולא נעים. כלומר שהיא ממשיכה להשתמש בפחד מהכדור ולדבר עליו, אבל אולי מבטאת דרך זה כל מיני חששות אחרים. והטקס הזה של להסתיר את הפנים או להגיד שאין כדור פורח, נותן לה מעין שליטה. הופך את הכדור (או כל הדברים המאיימים האחרים) לכאילו לא קיימים.
כך או כך, הייתי מציעה לכם ראשית להמשיך במאמצי ההתיידדות עם כדורים פורחים – למשל דרך סיפור שיש בו כדור פורח (אפשר גם להמציא...) עם דמויות חמודות שנמצאות בו, או הכנה יחד של כדור פורח קטן שהיא בוחרת איך לקשט אותו, דבר שיהפוך אותו לנעים וצבעוני וגם ייתן לה תחושת שליטה.
ובסוף אפשר גם לשוב אל הכדור הפורח הבעייתי האמיתי. אפשר לבקר אותו מקרוב (גם מבלי לעלות עליו), ולנסות להתבונן בו ולתאר אותו יחד במושגים חיוביים. למשל בשביל מה הוא עף בשמיים? בשביל לעשות כיף לאנשים (מה שהופך אותו "לכדור טוב").
פחדים אצל ילדים הם שכיחים בגילאים אלה, ולרוב חולפים מאליהם אחרי זמן מסוים (כמה שבועות). כך שבהחלט יתכן שפשוט תגלו בהמשך לפתע שהיא כבר פחות מזכירה זאת, וזה ידעך במהירות כפי שהופיע.
במידה ובכל זאת הפחד ימשך מעל מספר שבועות, או במידה והפחד שלה מכך יהפוך להיות כזה שממש מוביל אותה למצוקה רגשית משמעותית, הייתי מציעה לכם לפנות להתייעצות עם פסיכולוג או פסיכולוגית ילדים. בפגישה מעמיקה יותר ניתן יהיה לשמוע יותר על בתכם וגם על התהוות הפחד וההתמודדות איתו עד כה, ולחשוב על דרכים נוספות לסייע לה.
עינת
